פרשת בראשית | תקוה לחוטא

הרב שאול דוד בוצ'קו
נשיא הישיבה
כ״ה בתשרי תשפ״ז
(לפני 2 שבועות)

לאחר שקין רצח את אחיו, גזר עליו ה' להיות נע ונד בארץ. קין חשש שמא יהרגו אותו, כשם שהוא הרג את אחיו, וה' הרגיעו ואמר:

״וַיֹּאמֶר לוֹ ה׳ לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה׳ לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ״
(בראשית ד, טו)

מהו האות שנתן ה' לקין? רש"י מפרש:

״וישם ה׳ לקין אות — חקק לו אות משמו במצחו״.

מפירושו של רש"י עולה שאין מדובר רק בסימן או ב״תמרור אזהרה״ שנועד להזהיר אחרים שלא לפגוע בקין. יש כאן מסר עמוק יותר.

קין, שחטא חטא נורא, נתון במצוקה. הוא אינו יכול לברוח מפני הקב"ה, חש באפסותו ורואה את עצמו אבוד, ללא תקווה. לא פעם, אדם שמכיר בחומרת מעשיו שוקע בייאוש ובתסכול.

אך דווקא ברגע הזה אומר לו הקב"ה: אל תתייאש. יש תקווה. אני איתך. האות משמו של הקב"ה החקוק במצחו של קין מבטא את נוכחותו ואת האפשרות לפתוח דף חדש.

כאן מגלה לנו התורה שהקב"ה אינו עוזב את החוטא. גם אדם שחטא חטא חמור יכול לשוב ולבנות חיים בעלי משמעות בעולמו של הקב"ה, אם הוא חוזר בתשובה בלב שלם.

שיעורים נוספים בסדרה: לשמוע קול תורה – מדרש בפרשה