פרשה זו מלמדת אותנו כי רוצח בשגגה חייב לגלות לעיר מקלט, ממנה אסור לו לצאת. שהות זו מהווה עונש על מעשהו, אך בו-זמנית היא גם מגנה עליו מפני כוונות הנקם של משפחת הקורבן, שאינה רשאית לרדוף אותו שם. הרוצח יוכל לשוב לביתו רק עם מותו של הכהן הגדול.
מדוע? רש"י מציע שני הסברים לכך. בפירושו הראשון הוא מדגיש חומרת העבירה של הרוצח בשגגה
עד מות הכהן הגדול – שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. (רש"י במדבר לה, כה)
מי שלא גילה ערנות מספקת ונזהר שלא לפגוע בחיי הזולת, חייב להתרחק מהכוהן הגדול, המגלם באישיותו את אהבת הרע והכבוד לאחר. כשאנו מתיישבים מאחורי ההגה, כולנו צריכים להרהר בלימוד זה. עלינו להבין כי בלקיחת סיכונים מיותרים על הכביש – מתוך רצון להתקרב מהר יותר ליעד הנסיעה – אנו למעשה מתרחקים באותה המהירות מאלוהים.
בפירושו השניהוא מדגיש אחריות הכוהן הגדול
דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו:
קשר מסתורי קושר בין המנהיגים הרוחניים לבין עמם. בכך שהתורה קושרת את חירותו של הרוצח במותו של הכהן הגדול, היא מדגישה את אחריותו של האחרון. באמצעות תפילותיו, הדוגמה האישית שלו ותורתו, עליו למנוע מצב שבו בני אדם לא יכבדו את חיי הזולת.
קשר זה נושא בחובו גם תקווה: הוא מלמד אותנו שפעולתם של הצדיקים לתיקון העולם יכולה להיות יעילה ומשפיעה. האחריות המוטלת עליהם היא בו-זמנית המחיר והגמול של אותה השפעה.
שאול דוד בוצ'קו