פרשת שמות – המספר והשם

בתחילת הפרשה התורה חוזרת על שמותיהם של בני ישראל שירדו למצרים, אף שהם כבר נמנו בשמותיהם בפרשת ויגש. רש"י תוהה על סיבת החזרה, ומסביר:

"ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".

מה רש"י מבקש ללמדנו?

השוואת עם ישראל לכוכבים מדגישה את הממד הכפול של עם ישראל – הממד הלאומי והממד האישי:

הממד הלאומי – עוצמתם של כוכבי השמיים נובעת מריבוים המספרי ומשילוב האורות של כולם יחד. ספר שמות הוא ספר הולדתו של עם ישראל, וכמו הכוכבים כך גם עוצמתה של האומה נובעת מגודלה ומשילוב הכוחות של כל חבריה.

הממד האישי: על אף חשיבותו של הממד הלאומי הוא אינו מבטל את ערכו וחשיבותו של כל יהודי ויהודי. כמו הכוכבים, שכל אחד מהם מאיר באור המיוחד לו, כך לכל אדם מישראל יש שם משלו ושליחות המיוחדת רק לו, והקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד ואחד בפני עצמו.