פרשת "חיי שרה" נפתחת באחד הרגעים המאתגרים והכואבים בחייו של אברהם אבינו: שרה אשתו נפטרה, והוא נאלץ לפנות אל בני חת כדי לרכוש אחוזת קבר:
"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (בראשית כג, ג–ד)
בפנייה זו משתמש אברהם בביטוי כפול המעורר תהייה: "גר ותושב". מבחינה משפטית וחברתית, אדם הוא או גר (זר שהתיישב במקום) או תושב (אזרח בעל זכויות). כיצד ייתכן שהוא שניהם גם יחד? רש"י מביא על אתר שני פירושים – האחד על פי הפשט והשני על פי האגדה:
גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת:
לכאורה, פירוש המדרש סותר את הפשט שרש"י מביא וגם את רוח הפרק. לכל אורך המשא ומתן, אברהם נוהג בבני חת בדרך ארץ מופלגת, בהכנעה ואף משתחווה בפניהם. כיצד ניתן ליישב התנהגות אדיבה זו עם "איום" מרומז לפיו הוא יכול לקחת את הקרקע בכוח הדין האלוקי, וכי הכניעה שלו היא רק מן השפה ולחוץ?
דברי רש"י אינם באים לסתור את הפשט, אלא לקרוא לנו לעיין בפרשה במבט מעמיק יותר. הם מגלים לנו את עמדתו האמיתית והנחושה של אברהם, המסתתרת מאחורי חזות של נימוס ואדיבות:
- התעקשות על היעד: כאשר בני חת מציעים לו ברוחב לב לקבור את שרה במבחר קבריהם באופן כללי, אברהם אינו מתפשר. הוא מסרב להצעה העמומה ודורש בתקיפות לקבל אך ורק את מערת המכפלה.
- הכתבת התנאים: אברהם לא מחכה לנדבות. הוא דורש מבני חת "לפגוע לו" בעפרון, ומכתיב מראש את תנאי העסקה הברורים: "ויתן לי את המערה… בכסף מלא יתננה לי".
- הכרה במעמדו: בני חת עצמם אינם משלים את עצמם לרגע שאברהם הוא פליט חסר אונים. הם מכירים בעוצמתו ומצהירים בפניו: "נשיא א־לוהים אתה בקרבנו".
רש"י, באמצעות שילוב האגדה בפשט, מלמד אותנו שיעור מופלא במנהיגות ובמשא ומתן. הוא מראה לנו כיצד אברהם אבינו ידע לעמוד על שלו בנחישות, בתקיפות ובלי לוותר על סנטימטר מהזכויות המגיעות לו – וכל זאת מבלי לאבד לרגע את דרך הארץ, הכבוד והסגנון המכבד כלפי סביבתו.
מאברהם אבינו נלמד לשלב נחישות ודרך ארץ כשנלחמים על זכויותינו.