לאחר שאבימלך לוקח את שרה לביתו, הקב"ה מזהיר אותו בחלום הלילה: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ". אבימלך ממהר להשיב את שרה לאברהם בטרם נגע בה, מעניק לאברהם מתנות ומכבד אותו בדברים ברורים: "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם, וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ, בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" (בראשית כ', י"ד–ט"ו).
ישנו הבדל בין ירידתו של אברהם למצרים לבין ירידתו לגרר. הירידה למצרים נועדה להקנות לאברהם עושר חומרי, שבאמצעותו יוכל ליצור תשתית איתנה להתפתחות האומה שעתידה לקום ממנו. כפי שנאמר "לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ" – אברהם אכן יצא ממצרים ברכוש גדול, שאפשר לו להתבסס כלכלית ובהמשך אף להילחם במלכים.
לעומת זאת, בירידה לגרר עמדה לנגד עיניו של אברהם מטרה אחרת: השגת הכרה ממלכתית ומוחלטת בזכותו על הארץ, ובחירותו לשבת בה בכל מקום שירצה. אבימלך, שהיה אדון הארץ, נזקק כעת לתפילתו של אברהם ונאלץ לפייסו ולהתחנן לפניו. בזכות מאורע זה מתהפכות היוצרות – אברהם עצמו נעשה לאדון הארץ, ומגשים הלכה למעשה את הבטחת ה' אליו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (לעיל י"ג, י"ז).