המופת הראשון שעשו משה ואהרן לפני פרעה היה הפיכת מטה אהרן לתנין:
"וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין" (שמות ז, י).
רש"י מפרש: "ויהי לתנין – נחש". גם מכשפי מצרים הפכו את מטותיהם לתנינים, אך מטה אהרן בלע את כולם:
"וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שם, יב).
גם כאן רש"י מדייק:
"מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן".
מדוע כינתה התורה את הנחש "תנין", ומדוע היה חשוב לדייק שרק לאחר שחזר תנינו של אהרן להיות מטה הוא בלע את שאר התנינים? ננסה לענות על שאלות אלה מתוך הבנת מהותם של התנינים.
ביום החמישי לבריאת העולם ברא ה' את "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א, כא). בריאתם מסמלת את האפשרות שניתנה לכוחות הרע לפעול במלוא עוצמתם – עוצמה שעלולה בהיעדר מעצורים להביא חלילה להשמדת העולם ולהכחדתו. לברייה עוצמתית זו נמשל פרעה מלך מצרים, כפי שדימה אותו יחזקאל הנביא בנבואתו: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (יחזקאל כט, ג).
במופת שהציגו משה ואהרן לפני פרעה, שבו בלע מטה אהרן את מטות המצרים שהיו לתנינים, הועבר מסר חד וברור: כל ה"תנינים" שאתה, פרעה, משליט בעולם, ייבלעו וייעלמו – ובזכות ישראל יקיץ הקץ על ממשלת הרוע בעולם. לא התנין האימתני שנוצר ממטה אהרן בלע את שאר התנינים, כי אם המטה בכבודו ובעצמו – המטה המבטא את יושרו וצדקותו של אהרן, שכן המופת לא נועד להציג את ניצחונו של רוע אחד על משנהו אלא את ניצחון הטוב המוחלט על הרוע המוחלט.
ומדוע אפוא נהפך מטה אהרן לתנין בתחילה? ללמדנו שעולם הצדק לא יוכל לגבור על הרוע בלי מנגנון גשמי. כדי שעם ישראל, עם הספר, יצליח להכריע את אויביו ולהוביל את המציאות לעולם טוב וישר, עליו להקים צבא ולהילחם כדרך העולם. עם מטה בלבד אין מנצחים, לשם כך דרוש תנין. ואולם, מגודל קדושתו הוא חוזר מייד בשוך הקרבות להיות מטה א-להים.