בפרשתנו אנו קוראים
וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים י, יט)
חכמינו זכרונם לברכה מפרשים שהפסוק עוסק בגר צדק. ואולם לפי פשט התורה מדובר באדם זר שגר בארצנו שגם בו אין לפגוע וגם אותו צריך לאהוב. הרי כתוב "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" – ובמצרים היינו זרים ולא "גרי צדק" – וידוע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
אכן שתי הקריאות אמת הן, אלא שיש להבחין בין גר צדק לזר. אומנם את הזר צריך לכבד, ואסור לפגוע בו, אך יחס זה מותנה בהתנהגותו – התנהגות המורה שאין הוא רוצה להשתלט ולפגוע ושהוא מקבל את עולם הערכים שלנו אף שאינו מחויב במצוות. לעומת זאת גר הצדק הוא אחינו ובשרנו, ואהבתנו כלפיו היא אהבה בלתי מוגבלת, כאהבת אחים אמיתית.
מהדו-משמעות של פסוקים אלה נלמד המקור למצוות אהבת הגר. מקורה בהבנה שכל אדם נברא בצלם אלקים. "חביב האדם שנברא בצלם" אמרה המשנה בפרקי אבות. אברהם אבינו הראה לנו את הדרך כשמביא אִתו את הנפש אשר עשו בחרן ומסביר רש"י שאברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים. מדוע? כי אכן הרצון האלוקי הוא שכל בני אנוש יכירו אותו ויכבדו את חוקיו.
ובמיוחד אינו יהודי שרוצה להתקרב ליהדות יש לנו כבר מצווה לאהוב אותו. הרב פערלא (ביאור על ספר המצוות לרס"ג עשין עשה יט) מסביר שהמצווה לקרב את המבקש להתגייר נכללת גם כחלק ממצוות אהבת הגר וגם כחלק ממצוות אהבת השם, כך הוא כותב:
אהבת הגר הן אמת שראיתי באזהרת הר"י אלברגלוני דנראה מדבריו ז"ל דסבירא ליה דבכלל עשה דואהבתם את הגר נכללת גם כן המצוה לקבל גרים להכניסם תחת כנפי השכינה.
אהבת השם ולדעתי יש לומר בפשיטות דלדעת מוני המצות היא נסמכת על מצות אהבת ה'. וכמבואר בספרי (פ' ואתחנן פיסקא ל"ב) ואהבת את ה' אלקיך אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו'. מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירן ומכניסם תחת כנפי השכינה.
עלינו לסייע לכל אדם שרוצה להתקרב לעמנו ולתורתנו, לקבלו בלב פתוח ונפש חפצה ומקיימים בזה שתי מצוות: אהבת הגר ואהבת השם.