לציית או לרצות?
בפרשה זו, נביא אומות העולם, בלעם, אומר וחוזר ואומר למדיינים ששלחו אותו לקלל את עם ישראל, שהוא נכנע לחלוטין לרצון ה’ ושלא ילך ללא אישורו של הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר, א־לוהים נותן לו את אישורו. בלעם יוצא לדרך, אך בדרכו הוא מאוים על ידי מלאכים. בעקבות זאת הוא מבקש לשוב על עקבותיו, אך המלאך אומר לו: “לך עם האנשים” אשר חיפשו אותך, ורש”י מפרש:
לך עם האנשים – בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו
פירוש רש”י זה בא להסביר מדוע כועס א־לוהים על בלעם, למרות שהוא מציית לו באופן מושלם. הסיבה לכך היא שלא מספיק רק לציית, אלא עלינו לשנות את רצוננו שלנו כדי שיהיה תואם לרצונו של ה’.
לאחר הפעם הראשונה שבה פנה בלעם לא-לוהים, הקדוש ברוך הוא לא הסתפק רק באיסור ללכת עם אנשי מדיין, אלא אמר לו: “לא תאור את העם כי ברוך הוא”. לכן, עצם הבקשה בפעם השנייה מראה שבעומק נשמתו הוא אינו מקבל את רצון ה’. משום כך, א-לוהים יכבד את הבחירה החופשית שלו, ובלעם ילך עד קצה רצונו – ורק אז ייענש.
השיעור הגדול של פרשה זו הוא שאין די בציות עיוור, אלא עלינו להפנים ולהפוך לחלק מאיתנו את מה שה’ מבקש מאיתנו.