שימוש במעלית בשבת בשעת הדוחק

• הצגת השאלה
• דברי הרב הפוסק ברדיו
• הדרישה להימנע מראש מחילול שבת
• דרגת איסור מעלית בשבת
• זילותא בשבת גם איסור חמור מאוד וגם איסור קל
• למעשה

הצגת השאלה

במהלך מלחמה זו התעוררה שאלה מעשית חשובה: האם מותר להשתמש במעלית שאינה מעלית שבת כדי למהר לרדת למקלט הנמצא מתחת למבנה? שאלה זו הופנתה לרב בתכנית רדיו, והרב אסר זאת משום שהוא רואה בשימוש במעלית בשבת איסור גמור, וטוען שאין כאן פיקוח נפש כי אפשר להתארגן לפני שבת ולהימנע מלהגיע למצב זה.נביא את דבריו כפי שאמרם; תחילה נדון בכך שיש כאן פיקוח נפש שמתיר עשיית מלאכות דאורייתא, ונסביר שלדעתנו אין בשימוש במעלית איסור חמור.

דברי הרב הפוסק ברדיו

להלן הפרטים המדויקים כפי שפורסמו באתרים (כגון אתר “אמס – emess”) במרץ 2026:

המקרה והשאלה

השאלה הופנתה לרב על ידי מאזין בנוגע לאישה מבוגרת עם קוצב לב, המתגוררת בקומה רביעית בבניין שבו אין מעלית שבת. השאלה הייתה האם מותר לה ללחוץ על כפתור המעלית בשבת כדי לרדת למקלט בזמן אזעקה.

הרב השיב כי “קשה מאוד להתיר זאת“ והגדיר את הפעולה כ”חילול שבת ברור.

נקודות מרכזיות מהפסיקה:

• מניעה מראש: הרב הדגיש ש”חכם עיניו בראשו” וכי יש לתכנן את סדר החיים כך שלא יגיעו למצב של דוחק כזה. לדוגמה: להתארח אצל ילדים בבית שיש בו ממ”ד או קומת קרקע.
• איסור גם ב”שינוי“: כשנשאל האם מותר ללחוץ בשינוי (למשל עם גב היד), השיב הרב שגם זה אסור.
• הגדרת המעשה: לדעתו, לחיצה על כפתור מעלית רגילה היא פעולה ישירה של חילול שבת שקשה להתירה גם במצבי סכנה מסוימים אם ניתן היה להימנע מהם מראש.
• הדרישה להימנע מראש מחילול שבת

הרב מחמיר מאוד, גם לגבי אישה מבוגרת עם קוצב לב, שבוודאי נחשבת לכל הפחות כ’חולה שאין בו סכנה’ ואולי אף כ’חולה שיש בו סכנה’. יש כאן מצב של פיקוח נפש ברור, או לכל הפחות צורך גדול. בנוסף, הסיבה שממהרים לרדת למקלט היא כדי להימנע מפגיעה מטילים; מבחינה זו יש להזדרז ככל האפשר, שכן לא ידוע כמה זמן יש בין ההתרעה לנפילה. ברגע שנשמעת האזעקה מסוכן להשתמש במעלית, ועל כן מדובר במצב של פיקוח נפש הדוחה את איסורי תורה לכל אדם.

בטיעוניו טוען הרב כי היה על אותה אישה להיערך מראש ולשהות בבית בתה. אלא שטענה זו נשענת על הנחות יסוד חסרות בסיס: ראשית, לא ידוע כלל אם יש לאותה אישה בת, שמא מדובר באישה ערירית. שנית, אף אם יש לה בת, מי לידינו יתקע שביכולתה של הבת לארחה? המציאות המורכבת בימי מלחמה, שבה משפחות רבות חוות צפיפות קשה או התמודדות של נשים לבדן בזמן שהבעל במילואים, הופכת כל מעבר כזה לקושי עצום ולעיתים לבלתי אפשרי. על כן, לא ניתן לפטור את שאלת פיקוח הנפש בטענה תיאורטית שאינה הולמת את תנאי השטח.

יתרה מכך, אף אם נניח כי עומדת בפני האישה חלופה נוחה למגורים והיא בוחרת להישאר במעונה, אין להאשימה בדבר. ההלכה אינה מחייבת אדם לעקור ממקומו ולשנות את סדרי חייו רק כדי למנוע מצב עתידי של פיקוח נפש בשבת. יסוד זה מעוגן בשולחן ערוך (סימן רמ”ח, סעיף ד’), הקובע כי בתחילת השבוע מותר לאדם להפליג בספינה אף לצרכי הרשות, למרות הידיעה שייאלץ לחלל שבת עקב הסכנה בים. כשמדובר בדבר מצווה – ובכלל זה עלייה לארץ ישראל או אף ביקור חברים לשיטת הרמ”א – התירו להפליג אף בערב שבת. מכאן נלמד שאין לדרוש מאדם לעזוב את ביתו ולעבור למקום אחר רק כדי להימנע מהצורך להשתמש במעלית בשעת חירום.

 אלה הם דברי השולחן ערוך בסימן רמח סעיף ד:

היוצאים בשיירה במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש מותר ואין כאן חילול והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירה אפילו בערב שבת כיון דדבר מצוה הוא יכול לפרוש ופוסק עמהם לשבות ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פיקוח נפש ואם נכנס לעיר אחת בשבת מהלך את כולה ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר מותר דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח.

הגה: יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירה תוך שלשה ימים כי חושבים הכל לדבר מצוה ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו. אישה זו גרה בדירתה בקביעות, ואם כך – הרי זה קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאדם אינו צריך לצאת ממקום מושבו רק כדי להימנע מחילול שבת עתידי. ואף שבחור צעיר יכול לרדת במדרגות ולהשאיר את המעלית למבוגרים, ודאי שכל אדם שיש לו קושי, וכן נשים וילדים – ועל אחת כמה וכמה אישה מבוגרת וחולה – יכולים להשתמש במעלית, גם אם הדבר כרוך באיסור דאורייתא, וזאת מפאת פיקוח הנפש שבמצב המלחמה.

דרגת איסור מעלית בשבת

נשים לב שהרב נזהר בלשונו ואמר ‘חילול שבת גמור’, ולא השתמש במילים ‘מן התורה’. איני יודע אם הדבר נעשה בכוונת מכוון. מכל מקום, ברור שהוא אוסר גם אם המלאכה היא מדרבנן בלבד, שהרי הוא אסר ללחוץ על הכפתור אפילו בשינוי – פעולה שלכל הדעות איסורה הוא מדרבנן בלבד.כתבתי באריכות על עניין החשמל בשבת בספרי ‘בעקבות המחבר’, ונסביר כאן רק את עיקרי הדברים.

נחלקו הפוסקים אם השימוש בחשמל כרוך באיסור תורה, באיסור דרבנן או אף באיסור קל יותר. הדעה הרווחת בעבר הייתה שבהדלקת אור יש משום איסור ‘מבעיר’, אך כל זה אינו רלוונטי בימינו כשהנורות אינן נורות להט (כגון נורות LED). הרב עוזיאל, שדן בשימוש במעלית בהקשר לאיסור חשמל, כתב שיש בו משום מלאכת ‘מכה בפטיש’, שכן כשהמכשיר כבוי הוא כמת, ובעת הפעלתו הוא כביכול חוזר לתחייה.החזון איש נטה לאסור מן התורה מצד מלאכת ‘בונה’, שכן סגירת המעגל בחוטי החשמל נחשבת לבנייה, ולחיבור זה יש תוצאות מרחיקות לכת, ועל כן זו מלאכה גמורה. לעומתו, הרב יצחק שמלקיש בספרו ‘בית יצחק’ דן לאסור מצד איסור דרבנן של ‘מוליד’ (יצירת דבר חדש).

על על כל אלה נחלקו פוסקים רבים. תמצית דברי הרב אויערבך ב’מנחת שלמה’ (חלק א’, סימן ח’) היא שצריך להבין את הגדרת ה’מלאכה’: מלאכה היא יצירה ולא שימוש, ועל כן בדבר שמשתמשים בו בדרך של חיבור וניתוק (‘עושים ומפרקים’), אין כאן מלאכה.

המכשיר כשהוא כבוי אינו ‘מת’, אלא פשוט אינו בשימוש; ערכו בשוק זהה בין אם הוא כבוי ובין אם הוא דולק. אין כאן משום ‘בונה’, כיוון שמדובר בפעולה של בנייה וסתירה תמידיים. מדובר בשימוש בלבד. גם לגבי איסור ‘מוליד’ – האיסור חל על דבר שלא הוכן לכך מראש, כגון המכניס ריח (בבגד), חוץ מ’מוליד אש’ שאסור מדרבנן כי הוא דומה ליצירה. והארכתי בספרי ‘כיהודה ועוד לקרא’ לחזק את דבריו. ובוודאי הדרך המקובלת היא לראות בחשמל לא יותר מאיסור דרבנן. אמנם, אם על ידי החשמל עושים מלאכה כגון לבשל, לחרוש, לקצור או כל מלאכה אחרת – יש בזה איסור תורה; דברינו אמורים כשאין בפעולת החשמל אלא שימוש בלבד.

זילותא בשבת גם איסור חמור מאוד וגם איסור קל

עיקר האיסור בשימוש בחשמל בדבר שאין בו מלאכה הוא משום ‘זילותא דשבת’, וכפי שנפסק: ‘שלא תהא הליכתך בשבת כהליכתך בחול’. אפילו מדידה אסרו חכמים ועוד דברים רבים אחרים, ואיסור זה אל יהיה קל בעיניך; שכן אף שמבחינת ‘מלאכה’ הוא קל שבקלים, הרי שמבחינת מהות שביתת השבת הוא חמור מן החמורים, שאם נחיה בשבת כביום חול – אבדה לנו השבת. מעבר לכל איסור מלאכה, יום זה הוא יום קדוש, יום של חיבור עם הקדוש ברוך הוא בזכות התפילה ולימוד התורה, ויום של כינוס המשפחה ללא מכשירים רועשים, אף אם אין בהם מלאכה. ועל כן ביום רגיל האיסור הוא חמור שבחמורים. משום כך מקפידים כל ישראל להתנזר בשבת מכל המכשירים החשמליים שעלולים לפגוע בנשמת השבת, ואין להשתמש במעלית בשבת אלא יש לדאוג למעלית שבת, המזכירה לנו ששבת היום לה’.

למעשה

כל זה אמור ביום רגיל, אבל בשעת צורך גדול אין בשימושים אלה איסור מלאכה, ואם עושים זאת בשינוי – הרי שזהו איסור דרבנן משני צדדים (‘שבות דשבות’), ובמקום צורך גדול ודאי שיש מקום להקל. אין לומדים ממצב שבו הדבר ‘אפשר’ למצב שבו הוא ‘אי אפשר’. מכל הדברים הללו נלמד שיש היתר גמור להשתמש במעלית בשבת בשעת התרעה ואזעקה: הן מצד פיקוח נפש – שאפילו אם היה בשימוש במעלית איסור תורה הוא היה נדחה – וקל וחומר כאשר לפי האמת אין בזה איסור תורה. ודאי שיש היתר גמור לאישה זו לרדת ולעלות במעלית. בעלייה – מי שיכול יעלה ברגל, אך האישה המבוגרת עם קוצב הלב, כשם שירדה במעלית כך תעלה בה, וילחצו על כפתור המעלית בשינוי.