הקב”ה הוציא את ישראל ממצרים, אך לא הביאם ישירות לארץ ישראל אלא הוליכם במדבר בדרך עקיפה:
“וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה” (שמות יג, ז).
מדוע בחר הקב”ה להאריך את דרכם של ישראל אל הארץ? רש”י מבאר:
“כי קרוב הוא – ונוח לשוב באותו הדרך למצרים”.
על פי רש”י הקב”ה ביקש למנוע מישראל להכיר את הדרך הקצרה, שמא יתפתו לחזור למצרים. האומנם? הלוא מי שירצה לחזור למצרים ימצא בוודאי את הדרך לעשות זאת!
על כן נראה שמטרת ההליכה בדרך הארוכה אינה מסתכמת במניעת השיבה המיידית למצרים. בעומק תכליתה נועדה הדרך לטעת בלב ישראל כוחות חדשים ולהכין אותם לכניסה לארץ. השהות במדבר תאפשר לעם לעצב את זהותו ולהתחבר למהות מסעו, ואז יוכל לכבוש את הארץ בגבורה ובלי מורא. המרכיב היסודי ביותר בעיצוב הזהות במדבר, ובהכנה הנפשית לכניסה לארץ, הוא קבלת התורה – כפי שהודיע הקב”ה מראש למשה בסנה: “בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה” (שמות ג, יב).
ייתכן שחבויה כאן גם רמיזה על עומק הסיבה שהביאה את ישראל להישאר במדבר ארבעים שנה לפני הכניסה לארץ. תקופה זו של ארבעים השנים הייתה נחוצה כדי להקים דור חדש, נטול כל געגועים למצרים – דור שיבנה בנפשו קומה של גבורה ויכבוש את הארץ מתוך עוז וגאון ובלי כל פחד.
מכאן שכיבוש הארץ אינו דבר פשוט אלא כרוך במלחמות ובמסירות נפש גדולה. דברים אלו חשובים ביותר, והם ההוכחה שגם בתקופות של גילוי פנים והשכנת השכינה בישראל אין הקב”ה פועל במקום האדם אלא מלווה אותו ומסייע לו.
חוסר הבנה של יסוד זה באמונת ישראל הביאה רבים להימנע מלהשתתף בבניין הארץ, וזו טעות נוראה. הקב”ה מסייע לאדם אך אינו פועל במקומו.